קל לגדל את הסחלב

קל יחסית לגדל את הפלנופסיס שהוא הסחלב הפופולרי ביותר

פרח הסחלב הפך למושא לאמנים רבים, משוררים השתמשו בפרחים כסמל ליופי, וציירים הפליאו בציוריו. זאת למרות שעליו אינם מצטיינים ביופי מיוחד. פרחיו הם המרשימים.

בישראל נפוצה משפחת הסחלבים בטבע כמעט בכל חלקי הארץ. בארץ מצויים כמה עשרות סוגים שהבולטים שבהם הם: דבורנית הדורה, דבורנית נאה, דבורנית הקטיפה וסחלב פרפרני

אולם, סחלבי הבר אינם מרשימים כמו המינים התרבותיים. הצמחים קטנים וכן הפרחים, אך הצבעים מרהיבים. מארגמן, ורוד, אדום ועד לבן.

המאפיין את כל פרחי הסחלב הוא ששת עלי כותרת שלהם: שלושה אמצעיים שווים, שניים קיצוניים שווים והאמצעי הפנימי שצורתו שונה מכולם ודומה לשפתיים, שבו נעשית פעולת הרבייה הטבעית.

אין עוד צמח שדורש מסירות כמו הסחלבים. ביקור ראשון בתערוכת סחלבים יסביר מדוע.

שפע הצבעים והצורות של הסחלבים, אין כדוגמתם. כמה מהם ניתן לגדל בקלות יחסית בבית, ואתם יכולים לצפות לשבועות של הוד והדר במחיר סידור פרחים שחיי המדף שלהם נמשכים ימים ספורים בלבד. אך ראו הוזהרתם, רוב בני האדם מתפתים בקלות לאהוב את הצמח האקזוטי והופכים להיות חובבים לתמיד.

במילים אחרות, הסחלב הופך להיות תחביב שלהם.

היופי לבד אינו להסביר את קסמו של הסחלב. המסתורין סביבו נובע מהעובדה שקיימים יותר מ – 25 אלף סוגי סחלבים ומדי זמן מתגלים סוגים חדשים. זנים רבים חדשים ובני כלאיים נוצרו על ידי חובבים ובחממות מסחריות.

קל לגדל את הסחלב

הסחלב הוא צמח טרופי, אך באופן טבעי הוא גדל מהאזור הטרופי עד האזור הארקטי, מאלסקה והטונדרה של אסיה ועד אזור קו המשווה. משפחת הסחלבים היא אחת ממשפחות הצמחים שלהם נציגים במגוון בתי גידול ובתחומי תאורה רחבים, מאור מלא ועד צל כבד, לפי המינים השונים. בניגוד למיתוס האופף את הסחלב, גידולו אינו כה קשה. הסחלב הוא צמח קשוח שמשגשג במגוון תנאים. הוא דורש ומגיב טוב לטיפול מתאים, ומתגמל את המגדל בפריחה הנמשכת שבועות ואף חודשים.

המינים המתורבתים מתאימים לתנאי בית, מרפסת או גינה מוגנת. יש כמה מינים מתורבתים המתאימים לתנאי הארץ.

גידולי תרבות הבולטים בקבוצת הסחלבים הם הסוגים: קטלאה, ונדה, צימבידיום, דנדרוביום ופלנופסיס. צימבידיום גדל כצמח גדול בעציץ או בקרקע; דנדרוביום גדל בעציץ אך רגיש לקור; הפלנופסיס הוא גולת הכותרת של הסחלבים המתורבתים.

בעשר השנים האחרונות, הפכו אותם המטפחים המסחריים לצמח עציץ, והוא גם הסחלב הנפוץ ביותר העומד למכירה בחנויות הפרחים, במשתלות ובחממות.

מקור הסוג פלנופסיס באזורים הטרופיים, והוא נהנה מטמפרטורה חמה ולחה. את הפלנופסיס מרבים בדרך כלל מתרביות רקמה או מזרעים של מטפחים והוא גדל במשתלות מקצועיות בתנאים מבוקרים במשך מספר שנים, עד שהוא מוכן לשיווק לחנויות הפרחים ולמשתלות המכירה.

הצמח פורח באופן טבעי בחורף-אביב, ופרחיו נחשבים למאריכי ימים. משך הפריחה הוא בהתאם לזנים ולצבעים, ממספר שבועות ועד חודשים.

עם סיום הפריחה מומלץ לקטום את גבעול הפריחה כמעט עד בסיסו.

בתנאים מתאימים, הצמח ימשיך לגדול ולהוציא עלים חדשים ולקראת החורף הבא יהיה גדול יותר עם פוטנציאל למספר גבעולי פריחה רבים ועשירים יותר. את הפלנופסיס אפשר להעתיק מעציץ לעציץ, אך יש לשמור אותו בתערובת הגידול (תערובת ברק) ולהשגיח שהגוש לא יתפורר.

צל כבד בחודשי הקיץ יגרום לעלים ארוכים  ורכים. הפרח רגיש לריכוזים, אפילו קטנים מאוד, של גז אתילן, שמקורם יכול להיות למשל בפירות ובירקות חשופים, בעיקר תפוחים, המפרישים גז זה. לכן, כדי שהפרחים יאריכו ימים, רצוי שסביב הפרח לא יונחו פירות וירקות.

תנאי גידול

המקום המתאים ביותר לפלנופסיס הוא בתוך הבית.

טמפרטורה: לילה – לא פחות מ-15 מעלות צלזיוס, יום – עד 28 מעלות.

לחות: הצמח אוהב לחות. באזורים יבשים ובתנאי שרב וחום כבד רצוי לרסס בסביבת הצמח מים או להעמיד את העציץ על תחתית גדולה מלאה בטוף רטוב. הלחות הרצויה 50-70 אחוז, דבר שימנע הופעת מחלות.

מצע גידול: מצע שבבי עץ אורן וכן כבול גס.

השקיה: בקיץ, כל שלושה-ארבעה ימים, בחורף – כל שבוע. עודפי מים מזיקים.

מים: איכות המים היא קריטית. הסחלב רגיש מאוד למלחים במים. יש להימנע מהשקיית הסחלב במי הכנרת או המוביל. כיוון שעציץ הסחלב הוא קטן והצמח כלל אינו זקוק לכמות מים גדולה, מומלץ להשקות במים איכותיים כמי גשם בחורף, מי מזגן בקיץ או מים מזוקקים. אפשרות נוספת היא מים מינרליים המכילים פחות מ-50 מיליגרם כלור (רשום על האריזות).

דשן: מדשנים בדשן שפר פעם בשבועיים עד ארבעה שבועות, בהתאם לרשום על גבי האריזה.

קרינה: חשוב מאוד שהצמח יהיה במקום מואר היטב, אך ללא קרינת שמש ישירה. אם האור אינו מספיק, אפשר להשלים בתאורה מלאכותית, כגון ספוט חזק.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן